מגמות העיקריות בתמורות הסוציו-דמוגרפיות בקרב יהודי ברית המועצות - סקירה כללית

המגמות העיקריות בתמורות הסוציו-דמוגרפיות בקרב יהודי ברית המועצות

הניתוח של המגמות הסוציו-דמוגרפיות בקרב יהודי בריה"מ לשעבר מאפשר להפריד את שבע התקופות מתחלק ל-7 התקופות העיקריות, המתאימות פחות או יותר לתקופות העיקריות בהתפתחותה החברתית של בריה"מ בכלל.

עד סוף שנות ה-1920. בתקופה זו התרחש המשבר במבנה הישן של האוכלוסייה היהודית. ביטול של תחום המושב, "numerus clausus", והגבלות אחרות האנטי-יהודיות של המשטר הצארי גרמו למעבר המונית של היהודים לערים הגדולות, כניסתם למוסדות להשכלה גבוהה ולמשרדי הממשלה. יחד עם זאת, האוכלוסייה היהודית (אפילו בהתחשבות בצמצום השטח של בריה"מ) פחתה עקב מלחמת האזרחים והפוגרומים שנלוו לה, חלקה הניכר איבדו את רכושם. מלבד זאת, במקום הגבלות האתניות הגיעו הגבלות "המעמדיות" (העדפות לבני פרולטריון), שגרמו להופעת "משוללי זכויות" ("לישנצים") רבים בקרב היהודים, שלא יכלו להתקבל לעבודה וללימודים. לכך יש להוסיף המדיניות הדיכוי מצד השלטון ביחס לעסקים פרטיים, שבהם עבדו יהודים רבים, וגם מדיניות ה"קורֶניזציה" (העדפה האתנית) ברפובליקות, שפגעה בזכויות המיעוטים. הכול זה גרם לאבטלה המונית בקרב היהודים. מבחינה הדמוגרפית, המלחמה והגירה גרמו לעודף הנשים המשמעותי בקרב היהודים (באוקראינה ובבלורוסיה הוא היה גבוה במיוחד עקב מעבר הגברים היהודים הצעירים למוסקבה וללנינגרד), וכתוצאה – לירידה באחוז היהודיות הנשואות. עם זאת, אחוז נישואי התערובת בקרב היהודים (פרט לפדרציה הרוסית) עדיין היה נמוך וכמעט שלושה רבעים מהיהודים האשכנזים הכריזו על אידיש כעל שפת האם.
שנות ה-30 (עד מלחמת העולם השנייה). זו ההיתה תקופה של עלייה במעמד החברתי-כלכלי של האוכלוסייה היהודית, אמנם המתלווה בתחילת התבוללותה. תיעוש מואץ, פיתוח מערכת ההשכלה, ביטול הדרגתי של הגבלות המעמדיות בקבלה לעבודה וללימודים, ויתור על מדיניות ה"קורֶניזציה" ברפובליקות – כל זה גרם לגידול מהיר במספר היהודים בקרב הסטודנטים, האספירנטים ועובדי המדע והמחקר, שהקדים את הגידול המקביל גם בקרב כלל האוכלוסייה הכללית של בריה"מ וגם בקרב הקהילות היהודיות בארצות אחרות. באופן משמעותי במיוחד גדל מספר היהודים – המהנדסים והטכנאים, וגם הפועלים המקצועיים בייצור המכונות. אמנם, בסוף שנות ה-30 חל צמצום בשיעור היחסי של היהודים בקרב הסטודנטים ועובדי המדע והמחקר (יחד עם המשך גידול במספרם המוחלט), שקשור לגידול ברמת ההשכלה של שאר הלאמים של בריה"מ והגברת התחרות מצדם. בשנות ה-30 נמשך מעבר היהודים מאוקראינה ומבלורוסיה לפדרציה הרוסית וחלקית – גם לרפובליקות אחרות. הרכב האוכלוסייה היהודית לפי המין בבריה"מ כולה נעשה ליותר מאוזן, אולם בקרב יהודי אוקראינה ובלורוסיה עודף הנשים גדל עוד יותר. עלה באופן משמעותי גם שיעור נישואי התערובת, ואחוז היהודים שציינו אידיש כשפת האם בסוף שנות ה-30 היה פחות ממחצית (בו זמנית בתקופה זו נסגרו כמעט כל בתי הספר באידיש).
תקופת מלחמת העולם השנייה (1945-1939). בתחילת תקופה זו, עקב פאקט הסובייטי-גרמני לבריה"מ סופחו השטחים המזרחיים של פולין, הארצות הבלטיות, בסרביה ובוקובינה הצפונית, שבהן גרו יותר משני מיליון יהודים. עקב כך האוכלוסייה היהודית של בריה"מ הגיע ל-5 מיליון נפש. המעמד הסוציו-כלכלי שליהודי השטחים המסופחים היה בממוצע נמוך יותר, ורמת התבוללות – קטנה יותר בהשוואה ליהודי בריה"מ בגבולות 1939 (יוצא מסוים מן הכלל היו יהודי המדינות הבלטיות). מלבד זו, ברחו לבריה"מ כמה מאות פליטים יהודים ממרכז ומערב פולין שנכבש ע"י הגרמנים (הפליטים אלה כמעט כולם הוגלו לסיביר). הממשלה הסובייטית בשטחים המסופחים ניהלה מדיניות של "טיהורים המעמדיים" ביחס ל"אלמנטים הבורגנים" ושל פרולטריזציה של שאר האוכלוסייה (כולל גם היהודית). יחד עם זאת, באזורים אלה חודשה זמנית פעילות בתי הספר באידיש.

אחרי פלישת הגרמנית לבריה"מ ביוני 1941, באזורים שנכבשו ע"י הנאצים הושמדו יותר משניים וחצי מיליון יהודים. מלבד זו, כ-200 אלף יהודים נפלו בחזיתות המלחמה, בגדודי הפרטיזנים, בזמן מצור על עיר לנינגרד וכו'. מלבד הצמצום הדרמתי באוכלוסייה היהודית של בריה"מ, השואה גרמה לשינויים משמעותיים במבנה הסוציו-דמוגרפי שלה. הדבר האחרון מוסבר ע"י כך, שהאוכלוסייה היהודית באזורים שנכבשו ע"י הנאצים, הייתה שונה באופן משמעותי מזו באזורים שלא נכבשו. בנוסף לכך, סיכויי להימלט מאזורי הכיבוש היו שונים לקבוצות שונות של האוכלוסייה היהודית. עקב המלחמה והשואה ירד באופן חד חלקם של הילדים בקרב האוכלוסייה היהודית. שוב גדל עודף הנשים (אמנם בקרב היהודים הוא היה פחות בולט מאשר בקרב שאר הלאומים של בריה"מ, מכיוון שאבידות העיקריות בקרב האחרונים היו בחזית, כלומר בקרב הגברים, ואילו בקרב היהודים שנרצחו ע"י הנאצים היו הגברים והנשים כאחד). יחד עם זאת, באופן פרדוכסלי, גדל שיעור היהודים – בעלי השכלה גבוהה ועל-תיכונית מקצועית, מכיוון שבקרבם אבידות המלחמה היו קטנות יותר. למרות השואה, גדל מספר היהודים – עובדי המדע והמחקר. בו בזמן, האבידות הגדולות ביותר היו בקרב היהודים – עובדי מסחר ושירותים, עובדי תעשייה קלה, ופועלים בלתי-מקצועיים. הצטמצם באופן חד מספר דוברי אידיש ושומרי המסורת היהודית.

1953-1945 (עד מותו של סטאלין). בתחילת התקופה (עד שנת 1948) חל שיפור זמני במעמדם החברתי של יהודי בריה"מ עקב עניינו של סטאלין בתמיכת היהדות העולמית (במיוחד לאור השואה) וגם בשיתופם של בעלי המקצוע היהודים בשיקום המשק הסובייטי אחרי המלחמה. זה מתבטא בגידול במספרם של הסטודנטים, האספירנטים ועובדי המדע והמחקר היהודים. יחד עם זאת, הרחקת היהודים מהאליטה השולטת התחילה מיד לאחר המלחמה (אם לא כבר בזמן המלחמה). אחרי שנת 1948 התחילה הרחקה מכוונת של היהודים לא רק ממנגנון השלטון, אלא גם ממוסדות המדע והמחקר (בעיקר כל הצעירים שלא הספיקו לקבל תואר מדעי) ובמיוחד מאספירנטורה, הונהגו הגבלות לא-רשמיות לקבלת היהודים למוסדות להשכלה גבוהה, שגרם לצמצום במספר הסטודנטים היהודים (במיוחד בפקולטות יוקרתיות יותר). זה מוסבר גם ע"י המסע האנטישמי בשנים האחרונות של סטאלין וגם ע"י תחרות מצד "הלאומים הראשיים" של הרפובליקות, שמהם השלטון חיפש תמיכה בתקופה זו. יחד עם זאת, רוב האקדמאים היהודים "מן השורה" שכבר עבדו במשק שמרו על מעמדם. באשר להיבטים הדמוגרפיים, אז נמשכה ירידה בריבוי הטבעי של האוכלוסייה היהודית (אמנם שברוב הרפובליקות הוא נשאר חיובי). יש גם להניח שבתקופה זו התייצבו (אם לא ירדו) שיעורי נישואי תערובת, שקשור לעלייה בתחושה הלאומית של יהודי בריה"מ לאחר השואה.
משנת 1953 עד סוף שנות ה-60. כמו גם בשנות ה-30, זאת הייתה תקופת עלייה במעמדם החברתי של יהודי בריה"מ. התפתחותה הכלכלית והמדעית המהירה של בריה"מ ומהרפיה במדיניות השלטון כלפי היהודים אחרי מותו של סטאלין גרמו לחידוש עלייה במספר הסטודנטים, האספירנטים, עובדי המדע והמחקר היהודים. עם זאת, שיעורם היחסי של היהודים בקרב הקבוצות הללו המשיך לרדת עקב הגידול המהיר ברמת השכלתם של שאר הלאומים של ברית המועצות. בנוסף לכך, מדיניות המכָסות בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה ליוצאי כפר ולבעלי ניסיון בייצור, שנקטה ממשלת חרושצ'וב, הקשתה במידה מסוימת על היהודים הצעירים לרכוש השכלה גבוהה, והם נאלצו לחפש דרכים חלופיות לכך (כגון, לימודי ערב ואקסטרניים, כניסה למוסדות פחות יוקרתיים, או למוסדות להשכלה על-תיכונית מקצועית במקום המוסדות להשכלה גבוהה). אחרי הדחת חרושצ'וב בשנת 1964 והחלת הרפורמה הכלכלית, שבין היתר צמצמה את רוב ההנחות והמכָסות הנ"ל, השתפר מצב היהודים ומספר הסטודנטים והאספירנטים היהודים הגיע לשיא בשנת 1968. כדאי גם לציין, שבשנות ה-50 וה-60 התחזקה המוביליות "האופקית" בקרב היהודים, דהיינו מעברם מתחומי הכלכלה, הרפואה והמשפטים לתחומי מדעי הטבע והטכנולוגיה. בתחום הדמוגרפי בתקופה זו הואצה הזדקנותה של האוכלוסייה היהודית (אמנם בגילאים המעירים והבינוניים מאזן המינים בקרב היהודים נעשה למאוזן יותר), התחדש גדול בשיעורי נישואי התערובת, וריבוים הטבעי של היהודים ברוב הרפובליקות הפך לשלילי.
מסוף שנות ה-60 עד אמצע שנות ה-80. אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים בין בריה"מ עם ישראל ותחילת "המסע נגד הציונות", שבאו אחריה, מצב האוכלוסייה היהודית בבריה"מ שוב החמיר. שוב גברו ההגבלות הלא-רשמיות ביחס לקבלת היהודים למוסדות להשכלה גבוהה ולאספירנטורה. בנוסף לכך, חוק חינוך תיכון חובה שחוקק תחילת שנות ה-70, הגביר באופן משמעותי תחרות על כניסה למוסדות להשכלה גבוהה. כתוצאה מכך, בתקופה זו ירד לא רק מספרם המוחלט של הסטודנטים היהודים, אלא גם שיעורם לאלף היהודים הצעירים (זאת אומרת, שצמצום במספר הסטודנטים היהודים בתקופה זו אי-אפשר להסביר רק ע"י הסיבות הדמוגרפיות וההגירה). כן נבלמה התקדמותם המקצועית של היהודים לתפקידים ניהוליים. אמנם רמת השכלתה של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בשנות ה-70 המשיכה לעלות, אבל לאט יותר בהשוואה ליהודי המערב (בניגוד לתקופות הקודמות, כאשר רמת השכלתם של יהודי בריה"מ גדלה מהר יותר). זאת ועוד, מאמצע שנות ה-70 חלה ירידה במספרם המוחלט של היהודים – עובדי המדע והמחקר - וכן במספרם של בעלי ההשכלה הגבוהה, המועסקים במשק הלאומי עקב יציאתם המונית לגמלאות יחד עם צמצום במספר הסטודנטים והאספירנטים היהודים שהצטרפו לכח העבודה. כמו כן, בתקופה זו, יחד עם הזדקנותה של האוכלוסייה היהודית נמשכה עלייה באחוז נישואי התערובת, ואילו בשנות ה-70 לצמצום הטבעי של האוכלוסייה היהודית נוסף הגורם ההגירה החיצונית. בו-זמנית, הגבלות לאישור המגורים בערים המרכזיות ("פרופיסקה") גרמו להתייצבות, ואחר כך לצמצום בשיעור היהודים הגרים בהן.
תקופת ה"פרסטרויקה" (אחרי שנת 1985). בתקופת גורבצ'וב שוב עלה שיעור הסטודנטים לאלף יהודים צעירים. גדל במידה מסוימת גם אחוז המנהלים בדרגה הבינונית ועובדי המדע והמחקר, אולם אחוז העובדים האקדמאים "מן השורה" (במיוחד בגילאים הצעירים) התייצב עקב מספר מועט יחסית של הסטודנטים היהודים בשנים הקודמות. מספרם המוחלט של הסטודנטים, האקדמאים ועובדי המדע והמחקר היהודים המשיך לרדת עקב הסיבות הדמוגרפיות והגירתם שהתחדשה בסוף שנות ה-80 וגם מעבר של חלקם לעסקים פרטיים (בעיקר בתחום השירותים). גיל החציון של יהודי בריה"מ בסוף שנות ה-80 הגיע ל-50, וכמעט שני שלישים מהגברים היהודים ולמעלה ממחצית היהודיות נישאו בנישואי התערובת. רמת הילודה הממוצעת לאישה היהודיה אחת בתקופה זו עמדה על 1.4 לעומת 1.9 בקרב כלל הנשים בבריה"מ. התקופה זו הסתיימה, כידוע בפירוקה של בריה"מ, שמתלווה בהגירה המונית של היהודים יחד עם התבוללות והפחתה מואצת של האוכלוסייה היהודית הנשארת במדינות הפוסט-סובייטיות (למרות חידוש הפעילות של הקהילות היהודיות).